מיד עם הופעתו ניהל הצילום מערכת יחסים מורכבת וטעונה עם הציור. מראשית דרכו שימש הצילום גם כמדיום ליצירת אמנות ומאז ומתמיד מנהלות שתי המדיה הללו יחסי גומלין שיש בהם השפעה הדדית. גם הופעתו של הצילום כמדיום אמנותי בישראל בתחילת שנות השבעים הייתה קשורה במידה רבה באמנות הציור ובזרם הקונספטואלי. בשנים האחרונות אנחנו עדים לשבירת הגבולות בין שתי המדיה הללו בעולם האמנות ול"זליגה של תכנים" ביניהם.

מטרת התערוכה היא לבחון בצוותא כמה מהייצוגים הבולטים לתופעה זאת באמנות הישראלית של השנים האחרונות. התערוכה תעסוק בעבודותיהם של ציירים המתבססים על תצלומים (של עצמם או של אחרים) או כאלה המבססים את עבודתם על "זיכרון צילומי" ומכאן נגזר גם עיסוק בפוטו-ריאליזם. ציירים וגרפיקאים רבים משוחחים עם איקונות חזותיות מתחום הצילום או משתמשים בהם בקולאז'ים. צלמים אמנים רבים עוסקים ב"צילום מטופל" או ב"צילום ללא מצלמה", פעולה שהיא לעיתים גם חלק ממהלך של "הסבה מקצועית" מצלם-אמן לאמן מולטי מדיה. במסגרת חיפוש הדרך של הצילום העכשווי אנחנו מוצאים צלמים רבים המשוחחים עם דימויים איקוניים מתולדות האמנות ובמקביל מטפלים בדימויים כאלה גם ציירים שמתבססים במלאכתם על רפרודוקציות מצולמות. נדמה כי בשעה שהציור חוזר ונעשה ריאליסטי הולך הצילום ונעשה מופשט או סוריאליסטי והתערוכה תעסוק גם בתופעה זאת.

האמנים המשתתפים: ציקי אייזנברג, ענת בצר, עדי ברנדה, צוקי גרביאן, חיה גרץ-רן,  ליאורה לאור, טובה לוטן, נטע ליבר-שפר, נעמי מנדל, בועז נוי, שני נחמיאס, מלאכי סגן-כהן, איריס סינטרה, אסף רומאנו, הדס רשף, תמיר שר

טובה לוטן היא אמנית העוסקת במגוון רחב של מדיה וגם משלבת לעיתים קרובות בין מדיה שונות באופן לא שכיח. באחת העבודות המונומנטאליות והמעניינות שלה היא הגדילה תצלום ישן של אביה ובנתה אותו מחדש באמצעות חרוזי גיהוץ מפלסטיק. למעשה הצילום של אביה נעשה לדימוי איקוני בעיניה שכן היא שבה וראתה אותו אינספור פעמים כילדה את צילום הדיוקן שלו הכולל את שמו ומספרו האישי : שלח אביה לאמה כשהיה נצור כחייל בכפר הנוער בן-שמן במהלך מלחמת השחרור. מכיוון שהצילום הוא זיכרון ילדות מעומעם היה הולם לשחזר אותו בטכניקה ילדית. אגב כך תופסים כעת חרוזי המשחק את תפקידם של הגרעינים בצילום האנלוגי ושל הפיקסלים בצילום הדיגיטלי וכמותם מעוותים את הדימוי בשל הגדלת הענק (Blow-up). כך גם נוצר מתח מעניין בין יצירת אמנות גבוהה לבין חרוזי משחק פשוטים.

בסדרת עבודות אחרת היא מצלמת החוצה מבעד חלון המטבח ואגב כך משוחחת עם החלון של אלברטי או עם התפיסה האלברטינית שיצירת האמנות צריכה להיות חלון מבעדו רואים את המציאות. המשחק כאן נעשה מורכב יותר שכן אופן פיתוח הצילום והדפסתו על נייר רגיל ולא על נייר צילום גרמו לו להיראות ציורי מאד.